<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שלח</h1>
<h2>דף לד.</h2>
פירוש נסכים. לך נסמכה פרשת נסכים לפרשת מרגלים, לפי שחטאו באשכול, לכך יביאו נסכים הבאים מן האשכול ויכפרו על עון אשכול של מרגלים. כי תבאו אל ארץ מושבותיכם [במדבר ט"ו]. אמר להם ירושה היא לכם מאבותיכם, אע"פ שנגזרה גזירה עליכם שלא תכנסו, הבנים עתידים ליכנס ולכך נסמכה.
מפרי הארץ. זו הרימונים [במדבר י"ג]. ולכך ציוה להם להביא מן הרימונים שהם טובים להביא אותם למקום רחוק.
<h2>דף לד:</h2>
על פי ד' [במדבר י"ג]. שנמלך בגבורה א"ל שלח לך יקראו שלוחיך ולא שלוחיי שעתידין הן להתהפך ולהחמיץ. ולא רצה למונעם, כדי למלאות תאוותם ולהשלים שכר טוב לצדיקים יהושע וכלב וליתן גמול רע לרשעים, וכה"א (דברים ל' ט"ו) ראה נתתי [וכו'] את החיים ואת הטוב וכו' בא ליטהר מסייעין לו בא ליטמא פותחין.
שלח לך אנשים [במדבר י"ג]. למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שגלוי היה לפני הקב"ה שיהיו מוציאי דבה על הארץ ויאמרו לא היינו יודעים כח עונש של מוציאי לשון הרע, לכך הקדים פרשת מרים שלקתה בצרעת אע"פ שלא דברה רק על אחיה ונתכוונה לטוב, ק"ו למוציאי דבה שילקו. וזשה"כ (ויקרא י"ד ב') זאת תהיה תורת המצורע המוציא רע. ד"א שלח לך אנשים ס"ת חכ"ם, לפי שלקח אנשים חכמים לשלוח.
ויקרא משה להושע בן נון יהושע. אמר משה יה יושיעך מעצת מרגלים. ובכך ניחא הא דק"ק למה לא הלך יהושע על קברי אבות להשתטח ולהתפלל כמו שעשה כלב שנ' (י"ג כ"ב) ויבא עד חברון. וכן נראה די"ל לפי שסמך יהושע על תפלת משה רבינו שאמר יה יושיעך וגו'.
<h2>דף לה.</h2>
זבת חלב ודבש [במדבר י"ג]. שהדבש היה זב מן האילנות, והעזים היו תחתיהם נוטפות חלב מדדיהן, והדבש והחלב מתערב ביחד.
עמלק יושב בארץ הנגב [במדבר י"ג]. מה ראו לפתוח בעמלק, אלא כדי לשבור לבם של ישראל ולהפחיד אותן, שהיו מכירין אותו שבא עליהן תחילה במלחמה, והיקר כאמבטי רותחת שנ' (דברים כ"ה י"ח) אשר קרך בדרך, משל לתינוק שלקה ברצועה ומזכירין לו הרצועה, כך עמלק רצועת מרדות הוא לישראל. כי חזק הוא ממנו. א"ר חיננא בר פפא דבר גדול דברו באותה שעה מרגלים אמרו כביכול אפי' בעל הבית אינו יכול להוציא [כליו] משם.
ארץ אוכלת יושביה הוא [במדבר י"ג]. משדיברו אמר הקדוש אני חשבתיה לטובה ומן הטובה שעשיתי חשבו לרעה, שהיו מתין גדולי העיר כדי שלא ירגישו בהם, שהרי בכל מקום שישראל הולך ניכר הוא שנ' (ישעיה ס"א ט') כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ד', אמר הקב"ה אם האמוריים יכירו בהם יהרגום, לכך כל היכא דמטו תמן מתו כל חשובי דמתא כי היכי דנטרדו בני מתא ולא נשיילו בתרייהו והם אמרו ארץ אוכלת יושביה. וי"מ איוב נח נפשיה בהאי יומא דמטו לחברון וטרח כו"ע בהספדו. וכן בגמ' [ב"ב ט"ו ע"א] איוב בימי המרגלים היה שנ' היש בה עץ זה איוב שבא מעוץ. [ד"א] שמגין על דורו כעץ.
סר צילם [במדבר י"ד]. זה המלאך הממונה עליהם והוא כמיצל עליהם, שאין הקב"ה נפרע מן האומה עד שיפול שר שלה מן השמים שנ' (ישעי' כ"ד כ"א) יפקוד ד' על צבא מרום וגו'. סר צילם. נשלם חוקם והגיע זמנם שנ' לאברהם אבינו (בראשית ט"ו) ודור רביעי ישובו הנה וגו'. ד"א סר צילם מעליהם, בגימ' כמו (לולב) ליל הושע נא רבה, והוא סימן לאותן שאינם יכולין לראות צל צוארם בליל הושענא רבה שהם מתים באותה שנה. וזשה"כ (איוב ו' ב') ולו שקול ישקל כעשי והותי במאזנים, והייתי כתיב כלומר הייתי במאזנים בי' ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים בתשרי שמזלו מאזנים נגזר לי הצער הזה, וזהו במאזנים במזל מאזנים לפי שבבקר שהוא יום הכיפורים שהוא יום יו"ד שוקלין מעשה ידי אדם, ואח"כ בליל הושענא רבה חותמין. ומה שגזרו אז מראין לו בצלו אם יחיה באותה שנה, כי י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ גזרו, וי' ימים שבין יוה"כ להושענא רבה יניחו, ואח"כ מראין לו בליל שנחתם לו גזר דינו אם יחיה, ולמחר ביום ח' לחג שהוא שמיני עצרת גוזרין על המים ונחתמים, סוף דבר תכלית המים במה יתפרנסו אותן שנגזר עליהם שיחיו. ולכך תיקנו לומר בו תפלת הגשם, ומ"מ מראש השנה נגזר שנ' (דברים י"א י"ב) מראשית השנה וכן יסד הפייט גשם ורוח מהיום לנשב, אך לפי מה שתיקנו מעשיהם עד חג עצרת אם נגזר [מעט] מים באותה שנה, נחתמין בו ביום שירדו בזמן ברכה. ואם נגזר עליהם מר"ה לירד רוב מים ולא שבו בתשובה בנתים, ירדו במקום שלא יתברכו בהם, וזהו בחג נידונין על המים. ולכך כתיב והייתי במאזנים. ופתרון [דניאל] תקל תקלתא במאזניא והשתכחת חסיר (דניאל ה' כ"ז) וכתיב בתריה (איוב ו' ד') כי חצי שדי עמדי, חצ"י שד"י בגימ' שבעים, ללמד כמו שיש בסנהדרין ע' למטה כך יש ע' למעלה. ד"א כי חצ"י שד"י בגי' תולעים היו בדא. ד"א סר צל"ם מעליה"ם, בגי' שנה. ללמד כל מי שהוסר צל מעליו בליל הושענא רבה [לא יחיה שנה] שהוא ליל חתימת יום הדין. שהרי בכל קרבנות מועדים לא כתיב כמשפטם, לבד בחדש השביעי באחד לחודש (באחד לחדש) כתיב כמשפטם בכ"ף, לפי שהוא יום הדין, ובז' בחג שהוא הושענא רבה כתיב במשפטם בבי"ת, לפי שהוא חתימת הדין של כל השנה. לבד על המים שהן נחתמים למחרתו שהוא ש"ע. (ומצאתי) ומיהו בליל הושענא רבה מראין לו גזר דינו ע"י הצל אם ירצה. וד' אתנו אל תיראם. לפי שהקב"ה (עמוס ה') מבליג שור על עז וגו'.
ושם ראינו את הנפילים [במדבר י"ג]. שכל הרואה אותן נופל מאימתן. בני ענק. כך שם אביהם. מן הנפילים. מן המשפחות אשר היו בדור המבול שנ' בהם (בראשית ו' ד') הנפילים היו בארץ. ונהי בעינינו כחגבים. כי הוו מברי ואכלי ושתי תותי ארזי הוי מברי וכי חזנהו המרגלים הוו מסתפי מנייהו והוו סלקי ואתו באילני ושמעו דקאמרי חזינא לאינשי דדמי לקמצי באילני, וזהו וכן היינו בעיניהם. וילנו וגו' כל בני ישראל [במדבר י"ד]. ואפי' הצדיקים עתה נכנסו עם המתלוננים. כל העדה. אלו סנהדראות.
לרגום אותם באבנים וכבוד ד' וגו' [במדבר י"ד]. מי הם אותם, משה ואהרן, א"ר חייא א"ר יוחנן מלמד שהיו זורקים אבנים והענן מקבלן, לכך סמך וכבוד ד' וגו' כדי לייראם ולבהלם כשעמדו לרגום אותם באבנים.
